ירושלמי- שמחת תורה פעם בשלוש שנים

מידי שנה בשנה בשמחת תורה אנו שמחים בסיום קריאת כל התורה כולה. הגמרא אומרת שמנהג זה הוא מנהג בבלי, אבל בארץ ישראל היו קוראים מידי שבת קריאה קצרה יותר, והיו מסיימים את התורה בשלוש שנים.

לכן כאשר יש קריאה מיוחדת בשבת, כגון חנוכה או ארבע פרשיות, במנהג א"י זו בלבד היתה הקריאה של אותה שבת, ולא היו קוראים בה בסדר הרגיל. כך אומרת המשנה במגילה, שאחרי קריאת ארבעת הפרשיות של אדר - "בחמישית חוזרין לכסדרן", כלומר חוזרים לסדר הרגיל של הקריאה.

מה שורש ההבדל הזה בין א"י לבבל?

נראה שבארץ ישראל המנהג היה ללמוד כל שבת קטע מהתורה, ובבבל המנהג הוא לקרוא.

לכן מדרש ארץ ישראל (המכונה מדרש רבה) מחולק לפרשיות קצרות, בדרך כלל כל פרשה במדרש היא על קטע מסויים שאותו בלבד היו קוראים בשבת. זאת אומרת שלמדו ודרשו על אותו קטע קצר. כאשר קוראים הרבה, הכוונה היא לקרוא ולהיפגש באופן יותר סגולי עם התורה. אי אפשר ממש ללמוד ולהקיף את כל הפרשה.

בבבל לימוד תורה מסור לחכמים, ומצוות הקריאה המסורות לציבור, לא נחשבות לימוד. כך עולה גם מסוגיות קריאת שמע וקריאת מגילה (עסקנו בזה בעבר).

יש בדברים אלו נופך נוסף בדברי חז"ל במדרש "אין תורה כתורת ארץ ישראל".